על הסרט "אבי, סמיון צ'רטוק"
(47 דקות, ישראל 2012)

כבר שמונה שנים עברו מאז נפטר אבי, סמיון (שמעון) צ׳רטוק ז״ל, פובליציסט, עיתונאי, מבקר קולנוע. החיים שלו ושלי, שלתמיד יתחלקו לשניים – אתו ובלעדיו. כפי שאמר חברו של אבא במוסקבה, הבמאי ליאוניד מחנץ': "כולנו בנויים זה מזה. כאשר מתים אלה הקרובים אלינו, גם אנחנו עצמנו קצת מתים."
 
שני תצלומים: האחד – שחור-לבן: מוסקבה 1971 – אבא ואני, בת 10, עומדים בשני צדי עץ ישן. ליד תצלום זה ישנו תצלום חדש, צבעוני – כעבור 40 שנה אני עומדת ליד אותו עץ, אבל לבד.
 
אבי עלה לישראל בגיל 48. חייו כבר הבשילו בזמן ההוא. היום אני בת 48, וחיי שלי כאילו עדיין לא התחילו. הסרט הזה הוא אפוא גם חיפוש עצמי. אולי הוא יחבר את חיי, כמו שאני חיברתי קטעי וידאו.
 

 אולגה צ'רטוק
 ירושלים
אבי ואני. מוסקבה, 1971    סמיון צ'רטוק. ירושלים, 1985